מה זה אוטיזם
​ASD הספקטרום האוטיסטי

המונח "אוטיזם" נגזר מהמילה היוונית "אוטוס" שפירושה "עצמי". הוא נטבע לראשונה על ידי ליאו קנר בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר תיאר ילדים עם דפוסי התנהגות ייחודיים וקושי משמעותי ביצירת קשרים חברתיים. במקביל, החוקר האנס אספרגר תיאר תסמונת דומה בקרב ילדים בעלי אינטליגנציה תקינה, אשר כונתה לימים "תסמונת אספרגר" וכיום נכללת תחת ההגדרה הרחבה של ASD.
 

לפי המדריך האבחוני DSM-5, הקריטריונים המרכזיים לאבחון ASD כוללים:

1. ליקויים מתמשכים בתקשורת החברתית ובהתנהגות אינטראקטיבית, כולל קשיים בהדדיות רגשית, שימוש בתקשורת לא מילולית וקושי ביצירת ושימור מערכות יחסים.
    

2. דפוסים חוזרים ונשנים של התנהגות, תחומי עניין ופעילות, כגון דיבור חזרתי, הצמדות לשגרה, תחומי עניין מצומצמים ותגובות חושיות לא טיפוסיות.
    

בנוסף, התסמינים חייבים להופיע בשלבים מוקדמים של ההתפתחות, ולפגוע באופן ממשי בתפקוד היומיומי.
 

בעבר אובחנו תתי-סוגים שונים של אוטיזם, כולל תסמונת אספרגר והפרעה התפתחותית נרחבת לא ספציפית (PDD-NOS), אך בגרסה הנוכחית של DSM-5 כולם נכללים תחת ההגדרה הכוללת של ASD.
 

מעבר להבטים ההתנהגותיים, מחקרים מדעיים מצביעים על כך של-ASD יש גם רקעים ביולוגיים עמוקים. לצד גורמים גנטיים, נמצאו קשרים להפרעות במערכת החיסון, לדלקתיות כרונית, לבעיות עיכול, תפקוד מיטוכונדריאלי לקוי, קושי בניקוי רעלים מהגוף ועוד. הפרעות נלוות (קומורבידיות) כגון חרדות, קשיי שינה, בעיות בעיבוד תחושתי ואפילפסיה שכיחות אף הן בקרב ילדים עם ASD.
 

חומרים מהספרות הקלינית בישראל מדגישים את השפעת האבחון לאורך מעגל החיים: ילדים מאובחנים נדרשים לעבור תהליכי שיקום ארוכים, ולעיתים קרובות משפחותיהם זקוקות לתמיכה מערכתית מתמשכת. ישנה עלייה ניכרת בזיהוי מוקדם, אך גם צורך גדל בתוכניות התערבות רב-תחומיות המשלבות חינוך, בריאות ורווחה (ראו: על הקשת – אוטיזם במעגל החיים, 2021).
 

הדוח "על הקשת – אוטיזם במעגל החיים" כולל גם ניתוח מרתק של התפלגות המענים לשירותים לפי קבוצות גיל, הממחיש את הפערים בתשתיות ובשירותים בין ילדים לבוגרים עם ASD. לדוגמה, נמצא כי רק 32% מהבוגרים עם אוטיזם מקבלים מענה תעסוקתי מתאים, ורבים מהם נותרים מחוץ למעגל התעסוקה למרות כישוריהם.
 

בנוסף, דוח "סיכום קשת 2025" מצביע על מגמה מדאיגה של עלייה ברמות הדחק והחרדה בקרב הורים לילדים עם ASD, במיוחד כאשר ההתמודדות אינה נתמכת על ידי צוותים רב-תחומיים.

הדוח מדגיש גם את הצורך במיקוד לא רק בילד המאובחן, אלא בתפקוד הכולל של המשפחה.

בשנים האחרונות מתפתחת במקביל לרפואה הקונבנציונלית גישה של טיפול תזונתי-ביו רפואי. גישה זו שואפת לאתר חוסרים תזונתיים, רגישויות למזון וחוסר איזון ביוכימי בגוף באמצעות בדיקות מתקדמות, ולהתאים לכל ילד תוכנית הכוללת תזונה מותאמת אישית, תוספי תזונה, צמחי מרפא ולעיתים גם הומאופתיה. גישה זו מסתמכת, בין השאר, על עקרונות הפרוטוקול הביו-רפואי של ARI (לשעבר DAN!), ששואף לאזן את הגוף ולשפר את התפקוד דרך מענה למרכיבים ביוכימיים פגועים.
 

הגישה התזונתית אינה מיועדת להחליף את הטיפול ההתנהגותי או התקשורתי, אלא להשתלב עמו ולהפחית עומס פיזיולוגי שיכול להחמיר את הסימפטומים. במקרים רבים, תהליכי איזון הגוף מביאים לשיפור ניכר באיכות החיים של הילד ומשפחתו – בשינה, עיכול, מצב רגשי, קשב וריכוז, ואף שפה ותקשורת.
 

מחקרים נוספים מהשנים האחרונות בישראל ובעולם מצביעים על מגמות ברורות: שילוב של התערבות רפואית תפקודית לצד מערך חינוכי מותאם מעלה את הסיכוי לשיפור מהותי בפרמטרים התפתחותיים. ילדים שקיבלו טיפול מקיף המדגיש גם תזונה ובדיקות מעמיקות – דיווחו על הקלה בסימפטומים כמו עצבנות, בעיות עיכול, חוסר ויסות תחושתי והפרעות שינה.
 

ההכרה הגוברת ב-DSM-5 בקשיים הסנסוריים כחלק מהאבחנה מצביעה על הבנה מתרחבת של מורכבות ההפרעה, והצורך במענים רב-מערכתיים. נוסף לכך, נוכחותן של תופעות נלוות כמו הפרעת קשב, לקויות למידה, דלקתיות כרונית או חרדה – מחייבת התייחסות רפואית רחבה, מבוססת אבחון מדויק.
 

למידע נוסף ניתן לעיין בפרסומים של המרכז לבקרת מחלות בארה"ב (CDC), האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (APA), מחקרים קליניים עדכניים וכן בסיכומים מקומיים כגון "על הקשת – אוטיזם במעגל החיים" (2021) ו"סיכום קשת 2025".

חשוב להדגיש כי כל גישה טיפולית צריכה להיעשות בליווי אנשי מקצוע מוסמכים ובהתאמה אישית לצרכים של כל ילד וילדה.