הילד מתפרץ, מתוסכל או מוותר מהר? אולי נגמרו לו האסימונים! ההסבר של ריצ'רד לבוי ו-5 צעדים שישנו את הדרך שבה אתם מגיבים
מה מלמדת אותנו תיאוריית האסימונים של ריצ'רד לבוי על ילדים עם אוטיזם, ADHD ולקויות למידה? 5 צעדים שכל הורה יכול ליישם.
יש ילדים שחוזרים מבית הספר עם תיק מלא מחברות. אחרים חוזרים גם עם מטען בלתי נראה של הערות, אכזבות ותחושות כישלון.
דמיינו ילד בן תשע שחוזר הביתה אחרי יום לא פשוט.
בבוקר העירו לו על האיחור. בשיעור חשבון הוא לא הספיק להעתיק מהלוח. בהפסקה הוא ניסה להצטרף למשחק, אבל הילדים האחרים לא שיתפו אותו.
כשהוא מגיע הביתה, את שואלת: "למה שוב לא סיימת את עבודת הכיתה?"
מה אם היינו יכולים לראות את המחיר הרגשי שהילד משלם על כל חוויה כזו?
ריצ'רד לבוי (Richard Lavoie), איש חינוך אמריקאי המתמחה בלקויות למידה, הציג משל פשוט שמאפשר לנו להתבונן על העולם הרגשי של ילדים מנקודת מבט אחרת.
מהי תיאוריית האסימונים של ריצ'רד לבוי?
לבוי הציג את מה שמכונה משל אסימוני המשחק (Poker Chip Analogy), כדי להסביר כיצד מתפתח הדימוי העצמי של ילדים.
דמיינו שכל ילד נושא איתו מאגר בלתי נראה של אסימונים.
כל חוויה של הצלחה, עידוד, קבלה, חברות או הכרה ביכולותיו מוסיפה למאגר אסימונים. לעומת זאת, ביקורת פוגענית, כישלונות חוזרים, דחייה חברתית והשפלה עלולים לגרוע ממנו.
לבוי השווה את החיים למשחק שבו אנחנו זקוקים לאסימונים כדי להעז לקחת סיכונים. ככל שהמאגר הרגשי עשיר יותר, כך עשוי להיות לנו קל יותר להתמודד עם אתגרים ולהמשיך לנסות גם כשלא הכול מצליח.
ילד נוירוטיפיקלי קם בבוקר עם כמות אסימונים נכבדה והולך לישון עם לפחות אותה כמות.
לעומתו, ילד עם לקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז או אוטיזם שחווה שוב ושוב כישלונות נמצא תמיד על הקצה, יתכן שימנע מהתנסויות חדשות, או שיגיב בצורה לא פרופורציונלית על כל שינוי או אמירה, וזאת כי פשוט נגמרו לו האסימונים!
למה זה חשוב במיוחד לילדים עם אוטיזם, ADHD ולקויות למידה?
ילדים עם קשיים נוירו-התפתחותיים עשויים להשקיע מאמץ עצום בפעולות שנראות לסביבתם פשוטות.
ילד עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) יכול להתאמץ במשך שיעור שלם כדי להישאר מרוכז, אבל לשמוע בסופו רק על המשימות שלא השלים.
ילדה עם לקות למידה עשויה לעבוד קשה כדי לקרוא עמוד אחד, בזמן שחבריה כבר סיימו פרק שלם.
ילד על הספקטרום האוטיסטי משקיע לעתים כמות אנרגיה נכבדות רק כדי להתנהג בנורמה (מיסוך), ובמקום לקבל הבנה, הוא שומע בסוף ביקורת על ההתנהגות הקטנה שפיספס שאינה תואמת את ציפיות הסביבה.
כאשר החוויות האלה חוזרות לאורך זמן, הן עלולות להשפיע על האופן שבו הילד או האדם תופס את יכולותיו ואת ערכו.
ומה אומר המחקר?
מטא-אנליזה שפורסמה בשנת 2024 בכתב העת Clinical Psychology Review מצאה כי ילדים ומתבגרים עם ADHD דיווחו בממוצע על הערכה עצמית נמוכה יותר בהשוואה לבני גילם ללא ההפרעה, במיוחד בהיבטים לימודיים וחברתיים.
סקירה שיטתית ומטא-אנליזה נוספת, שפורסמה באוגוסט 2026 בכתב העת Autism, וכללה 30 מחקרים, מצאה כי מתבגרים אוטיסטים דיווחו בממוצע על הערכה עצמית נמוכה יותר בהשוואה למתבגרים שאינם אוטיסטים. עוד נמצא קשר בין הערכה עצמית נמוכה לבין תסמיני דיכאון, אם כי אין בכך הוכחה לקשר סיבתי.
הממצאים אינם מעידים שלכל ילד עם אוטיזם או ADHD יש דימוי עצמי נמוך. הם כן מזכירים לנו כמה חשוב לטפח תחושת מסוגלות וליצור סביבה שמזהה גם את החוזקות, ולא רק את הקשיים.
5 צעדים שאתם ההורים יכולים לעשות כבר מהיום כדי לטעון יותר אסימונים אצל הילד שלכם
1. תנו לילד להגיע הביתה לפני שאתם מתחילים לבדוק אותו
ילדים רבים חוזרים ממסגרת הלימודים כשהם עייפים, מתוסכלים או מוצפים.
במקום לפתוח בשאלות על שיעורי הבית, ההערות מהמורה או המשימות שלא הושלמו, אפשר לתת לילד זמן להירגע.
לפעמים שיחה על נושא שהוא אוהב, פעילות שקטה, חיבוק או פשוט נוכחות נעימה יעשו הרבה יותר מעוד בירור על מה שלא הצליח.
מה עושים היום? כשהילד חוזר הביתה, הקדישו את הדקות הראשונות למפגש נעים, בלי דרישות הקשורות ללימודים.
2. החליפו מחמאות כלליות בהכרה אמיתית ביכולות
"כל הכבוד" היא מחמאה נחמדה, אבל כשהיא נאמרת באופן אוטומטי, היא עלולה לאבד ממשמעותה.
נסו להיות מדויקים יותר:
"ראיתי שמצאת דרך יצירתית לפתור את הבעיה."
"שמתי לב שניסית שוב, למרות שהיה לך קשה."
"אתה יודע המון על הנושא הזה. למדתי ממך משהו חדש."
הכרה ספציפית עוזרת לילד לזהות את הכוחות והיכולות שלו, ולא רק לשמוע שהמבוגרים מרוצים ממנו.
לילדים צעירים שנמצאים בעיכוב שפתי למשל- להתלהב באמת מכל מילה ומשפט שהם אומרים נותן להם הרבה אסימונים.
מה עושים היום? מצאו יכולת אחת של הילד וציינו אותה באופן ברור ואמיתי, ובכלל שמרו על יחס של 80% הערות חיוביות לעומת לא יותר מ 20% הערות שליליות.
3. צרו הזדמנויות להצלחה במקום להעמיס דרישות
אחת הדרכים המשמעותיות לבניית תחושת מסוגלות היא לאפשר לילד לחוות הצלחה אמיתית.
למשל, ילד עם ADHD שמתקשה להתחיל להכין שיעורי בית יכול להתחיל ממשימה קצרה וברורה, במקום להתמודד מיד עם דף שלם.
ילד עם דיסלקציה יכול להיעזר בהקראה או בחומרי לימוד מותאמים, כך שיוכל להפגין הבנה וידע בלי שהקושי בקריאה יסתיר את יכולותיו.
לילד אוטיסט אפשר לאפשר בחירה בדרך התקשורת, התאמות חושיות או הפסקות לפי הצורך.
התאמה אינה ויתור על התקדמות. היא מאפשרת לילד להשתמש ביכולותיו ולהתפתח בלי להיכשל שוב ושוב בגלל חסמים שאפשר לצמצם.
מה עושים היום? בחרו משימה אחת שהילד מתקשה בה ושאלו את עצמכם איזו התאמה קטנה תאפשר לו להצליח.
4. תנו לילד להיות המומחה
לכל ילד יש תחומים שבהם הוא פורח.
זה יכול להיות מוזיקה, מחשבים, בישול, בעלי חיים, ציור, ספורט או ידע יוצא דופן בתחום עניין מסוים.
דווקא ילדים שמתמודדים עם קשיים לימודיים וחברתיים זקוקים להזדמנויות שבהן הם אינם מרגישים שהם תמיד אלה שזקוקים לעזרה.
תנו לילד ללמד אתכם משהו, להוביל פעילות משפחתית או להשתמש ביכולת מיוחדת שלו כדי לתרום לאחרים.
ואם הוא פשוט רוצה ליהנות מתחביב בלי להצטיין בו, גם זה מצויין. לא כל פעילות צריכה להפוך למשימה עם יעד והישגים.
מה עושים היום? בקשו מהילד ללמד אתכם משהו בתחום שמעניין אותו, והקשיבו לו מתוך סקרנות אמיתית.
5. הציבו גבולות בלי לפגוע בערך העצמי
גם ילדים עם מאגר עשיר של חוויות חיוביות טועים, מתפרצים ולעיתים מתנהגים באופן שמחייב התערבות.
אבל יש הבדל גדול בין תיקון התנהגות לבין ביקורת על האישיות.
במקום לומר "אתה תמיד הורס הכול", אפשר לומר: "המשחק נשבר. בוא נחשוב מה אפשר לעשות עכשיו".
המסר שונה לחלוטין.
במקרה הראשון הילד עלול להבין שמשהו בו אינו בסדר. במקרה השני מתייחסים לבעיה עצמה ומשאירים מקום ללמידה ולתיקון.
ואם איבדנו סבלנות, אפשר גם להתנצל. התנצלות של הורה אינה מחלישה את סמכותו. היא מדגימה כיצד לוקחים אחריות בלי לפגוע בכבודו של האחר.
מה עושים היום? בפעם הבאה שנדרש תיקון, התייחסו למעשה ולא לאופיו של הילד.
לא צריך למנוע כל כישלון. צריך לעזור לילד להרגיש שהוא מסוגל להתמודד איתו
אף הורה לא יכול להגן על ילדו מכל אכזבה או קושי, וגם אין בכך צורך.
ילדים לומדים ומתפתחים גם מתוך התמודדות עם אתגרים. אבל כדי להעז לנסות, הם זקוקים לסביבה שמכירה ביכולותיהם, מכבדת את הקשיים שלהם ומאפשרת להם לטעות בלי להרגיש שהערך שלהם נפגע.
והנה מחשבה שהייתי רוצה שתיקחו איתכם:
בסוף כל יום, לפני שאנחנו שואלים מה הילד הצליח לעשות, כדאי לשאול גם מה עזרנו לו להרגיש לגבי עצמו.
לפעמים משפט קטן, רגע של הקשבה או הזדמנות להצליח הם אסימונים שילד ייקח איתו הרבה מעבר לאותו היום.
בהצלחה!
על הכותבת
נטע פלג-ג'ראד | נטורופתית בכירה (ND), מתמחה באוטיזם, הפרעות קשב וריכוז ובריאות המוח
נטע היא נטורופתית בעלת 10 שנות ניסיון מקצועי, המתמחה בליווי ילדים עם אוטיזם, ADHD ואתגרים התפתחותיים, בגישת הנטורופתיה והרפואה הפונקציונלית.
בעבודתה היא משלבת הערכה מעמיקה, בדיקות פונקציונליות במעבדות בינלאומיות והתאמה אישית של תזונה, אורח חיים ותמיכה בריאותית.
נטע מאמינה כי לצד ההתייחסות לקשיים, חשוב לזהות את החוזקות והיכולות הייחודיות של כל ילד ולסייע לו לממש את הפוטנציאל שלו.
הורים לילדים על הרצף? בואו להיות חלק מהקהילה שלנו
מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי, "בריאות על הרצף", המיועדת להורים שרוצים להעמיק את הידע שלהם ולקבל כלים מעשיים לתמיכה בבריאות ילדיהם.
בקבוצה אני משתפת מידע מקצועי, מחקרים חדשים ותובנות מעולם הנטורופתיה והרפואה הפונקציונלית, עם דגש על אוטיזם, תזונה, בריאות המוח והתפתחות הילד.
בלי הצפה של הודעות, עם ידע מקצועי שיכול לעזור לכם ביומיום.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה "בריאות על הרצף" → לחצו כאן
מקורות והרחבה מקצועית
Richard Lavoie - The Poker Chip Analogy. ההסבר המקורי של לבוי על משל האסימונים והדימוי העצמי. לאתר של ריצ'רד לבוי.
Betancourt et al. (2024). Self-esteem in children and adolescents with and without attention-deficit/hyperactivity disorder: A meta-analytic review. Clinical Psychology Review, 108, 102394. למחקר ב-PubMed.
Clayton et al. (2026). Autism and Self-Esteem: A Systematic Review Quantifying Differences Between Autistic and Non-Autistic Adolescents and Investigating Associations With Mental Health Difficulties. Autism. למחקר ב-PubMed.
תגובות